Sunday, August 29, 2010

vacation pics yossi summer spain

Sunday, November 29, 2009

the melave malka by yoel gletzer

Sunday, November 30, 2008

שליחות קטלנית

רבקה וגבריאל הולצברג היו שליחים של כולנו, גם אם אין לנו תמונה של הרבי על הקיר. מנגד, הרוצחים היו שליחי האיסלאם 2008. אורי אורבך על מפגש בין בני אור ובני חושך

פורסם:

29.11.08, 23:12

הסיפור הוא הרבה יותר פשוט ממה שנוטים לחשוב. שניים מהיהודים שנרצחו במומבאי הם זוג חב"דניקים, גבריאל ורבקי הולצברג. הוא מברוקלין, היא מעפולה. הם גרו בתאילנד ואחר כך בהודו חמש שנים. בשליחות חב"ד, בשליחות היהדות. כמו כל חב"דניק טוב, הם בחרו להתמסר למען יהודים אחרים, רובם ישראלים המטיילים במומבאי. חייהם, ובמקרה הזה גם מותם, הם חולייה במסורת רבת שנים של חסידי חב"ד. להפיץ יהדות לכל פינה בעולם. להביא מעט תורה, חמלה וסולידריות לכל מקום בו נמצאים יהודים. לשם כך מוותרים על הזמן הפרטי, הבית הפרטי, והופכים אותו לשגרירות יהודית חיה ותוססת, כל יום, כל היום.

חב"ד, אחרי שנשים בצד ויכוחים פנים-יהודיים על הדרך לעבוד את הבורא, מסופגניות ועד משיח, היא תמצית מזוקקת של הערבות היהודית, היא השורש של האיכפתיות מהזולת, של מאור פנים והכנסת אורחים. אין עוד תנועה שאנשיה מאורגנים כך ומוכנים להקדיש את כל חייהם לקירוב אחרים ליהדות. לפעמים אפשר להתעצבן שחב"דניק עט עליך עם תפילין ("תודה, הנחתי במשרד"), אבל לרבים מאיתנו הם הפינה היהודית. בנפאל או בוונציה, בבנגקוק או בפריז. רבקה וגבי הולצברג היו שליחים של כולנו, גם אם אין לנו תמונה של הרבי על הקיר.

ומולם הרוצחים. גם הם, להבדיל בין הטהור לטמא, שליחים. הם שליחי האיסלאם 2008. אפשר לקשקש רבות על כך שמדובר בקומץ ושהם לא מייצגים את האיסלאם האמיתי. לכוחות הרשע האלה יש דוברים מצוינים במערב הגדוש ברגשי אשמה. אבל עשרות הטרוריסטים המוסלמים שטבחו במאות הודים ותיירים מהמערב, הם עוד דוגמה לרוח הרעה המבעתת את האיסלאם. ארגוני טרור ענקיים כמו אל קאעידה, תנועות אדירות של "האחים המוסלמים" במצרים וארגוני ג'יהאד אינם שוליים. הם סכנה אמיתית גם בארצותיהם כי יש להם אחיזה אמיתית בקרב מיליארד מוסלמים. התסכולים, הקנאות, הבערות והשנאה לאדם מניעות את הג'יהאדיסטים, ממומבאי ועד עזה, מניו-יורק ועד סומליה. גם המוג'הידין הנתעבים האלה רואים בעצמם שליחי האל, שליחי הדת שלהם. רק שהבשורה שלהם מופצת בקלצ'ניקוב ורימוני יד.

הרי עוד לא קרה בתולדות האנושות שקבוצת חב"דניקים תשתלט על אוטובוס או מלון ותיקח בני ערובה. לכל היותר הם יצרפו עשירי למניין בשטיבל הסמוך. גם שום קבוצה יהודית אחרת, דתית או חילונית, לא נוהגת לפרוק את תסכוליה בסופת אלימות שכזו. עניין של מזג. היהודים שלנו, ובראשם חב"דניקים, מפיצים את הדת שלהם בדרכים לגמרי אחרות. תפילין, נרות שבת, ואפילו "תבוא לעשות אצלנו שבת" המסורתי. יש אצלם מסירות נפש אבל אין אצלם התאבדות.

הם מוכנים למות על קידוש השם אבל לא להרוג על קידוש השם.

מדובר בסיפור פשוט, כי זו מלחמה בין טובים לרעים. אפילו הוויכוח על "כיבוש" ו"שטחים" כאן אצלנו הוא רק חזית קטנה, חשובה כשלעצמה, של האיום האיסלאמי. אחרי ה-11.9 ההוא העולם שם לב פתאום כי כמעט בכל מקום בו יש פעולות טרור איומות, הרוצחים הם ג'יהאדיסטים מוסלמים. הטובים הבחינו כבאבחת ברק המאירה את השטח כולו, כי לא כל המוסלמים הם טרוריסטים, אבל כמעט כל הטרוריסטים מוסלמים.

יש יהודים טובים ויש מוסלמים טובים, כשם שיש אלימים ומרושעים. העניין איננו טיבם וטבעם הפרטי של הבריות, אלא מהם הכוחות והזרמים הגועשים מתחת למציאות הנראית לעין. המפגש האקראי בין שליחי הג'יהאד האיסלאמי לבין רבקי וגבריאל הולצברג, שליחי המצווה היהודיים, איננו אקראי כל-כך בעצם. הוא עוד פגיעה של שליחי הפראות בכל מה שעדין וטוב, זו עוד שליחות קטלנית של הפנאטים החשוכים מהאיסלם שבאה לחסל את שליחותם הנאצלת של המסורים וטובי הלב. כדי להצליח חייבים להבין כי זהו עוד מאבק של בני אור בבני חושך.

והאור ינצח.

Hillel President Wayne L. Firestone issues statement on the tragic murder of Rabbi Gavriel and Rivka Holtzberg

Hillel President Wayne L. Firestone today issued the following statement on the tragic murder of Rabbi Gavriel and Rivka Holtzberg in Mumbai, India:

"The students, professionals and lay leaders of the Hillel movement around the world express our profound condolences to the family of Rabbi Gavriel and Rivka Holtzberg and to the Chabad Lubavich organization on the tragic murder of these Jewish leaders who died al kiddush hashem, for the sanctification of G-d's name, while serving as emissaries in Mumbai.

"The Holtzbergs gave up the comforts of life in the West to share their love of Yiddishkeit and the warmth of their family with people of all backgrounds in India. They made the ultimate sacrifice for their faith and their community. They lived and died as exemplars of the Jewish people. May their souls be bound up in the eternal bonds of life and may their family be comforted among the mourners of Zion.

"Hillel encourages our local professionals and students to express their condolences in personal visits to our Chabad counterparts on campuses and in communities around the world.

"Nothing can mitigate the horror of this savage terrorist attack which has claimed the lives of over 100 innocent people across Mumbai. Hillel stands in solidarity with the people of India as they heal their wounds and comfort those in grief."

boruch dayan haemet rabbi Gavriel and Rebetzen Rivky Holtzberg

Grim. Erev Shabbos.

By Rabbi Shimon Posner

It's happened. We held out against what we didn't want to hear but now we've heard it... and what do we do? Do we rant? Do we shut up?

We mourn. In silence. But if we stay home and mourn in silence, how is anyone to think anything other than we are just taking a nice long bath? So we mourn silently in public. Without speaking of hope, without speaking of pain; we speak only of the matter at hand – the burial which is now incumbent upon us.

I am sure that there on the other side of the globe competent people are going about that grim task. We sit here and we watch them without seeing. We watch them with our hearts. Not the gruesome scene: whom would that honor, the martyrs or the cowards? No, we watch the sanctity, the pure and sacred bodies who served You with joy in life, and in death did not part from You – and by extension not from us either. And we hear echoes of times past and other places which move forward with glaring clarity -- remarkably en courante?

Rabbi Chananya ben Tradyon is being publically murdered by the Romans. They wrap his body in a Torah and light it on fire. And the saintly one proclaims –in his anguish – "the parchment I see burning but the letters they soar into the air! "

The archive footage comes back to us again of a young exuberant couple: "Hi my name is Rivkie!" And he, with a smile that is open and somehow knowing beyond his years. Beyond his innocence. Baking challah for hundreds, shechting chickens for hundreds, dancing, davening. And then footage of Nariman House surrounded on November 28, 2008.

And we cannot yet mourn because the grim service must still be done. And oh! I nearly forgot! Shabbos is coming! Work must be done! Giving out challahs, verifying the minyan, cleaning, shopping. . .

And somewhere deep in our psyche we remember; Shabbos we cannot mourn. Shabbos we must rejoice...we are commanded thus. So it is written in no less an authority than children's stories we read decades ago. So Eli Wiesel confirmed in his story of Jews under Communist rule The Jews of Silence. The elderly chossid who cries bitterly at a farbrengen and then "remembers" it is Simchat Torah and he demands everyone rejoice because they will not dictate when we mourn and when we rejoice; only the Torah dictates.

Our medium is virtual and we virtually gather together waiting for a grim and awful funeral procession to commence. We watch the letters floating in the air and we hear the cries of two mothers, two fathers, brothers and sisters and one two-year baby looking for Mommy.

Shabbos is coming towards us and we must go out and greet her. We will go into Shabbos knowing that Sunday looks grim. We will wish that Shabbos will just last all week. A Shabbos that would not end. A Shabbos that would permeate every corner of the globe and every cranny of the human psyche and envelope it in its warmth and glow and melt all evil from hearts which were not born evil or corrupt, until they too – they especially—will sing Shabbos!

I've digressed, and it is this digression which the Jew considers the straightest of lines, obscured though it might be by glaring headlines and the painful present. Good Shabbos... Shabbat Shalom. And as my children have taught me to say: TTYL.